אָדָם נוֹלַד, שׂוֹרֵד וּמֵת.
עוֹד לֹא אָמַר דָּבָר
לֹא עָשָׂה דָּבָר
לֹא רָאָה דָּבָר
טֶרֶם הֵבִין אֶת הַמַּהוּת.
וְהוּא מֵת.
הַבֹּקֶר מְחַיֶּה, הַיּוֹם מְכַלֶּה,
וְהַלַּיְלָה מַחֲשִׁיךְ – הָאָדָם מִתְבַּלֶּה.
הוּא קָם, הוֹלֵךְ, חוֹזֵר וּמֵת.
הַלֵּילוֹת עֲיֵפִים –
הוּא לֹא מַסְפִּיק לַחֲלֹם.
הַיָּמִים מְיַגְּעִים –
הוּא לֹא מַסְפִּיק לְהַגְשִׁים
אֶת שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לַחֲלֹם.
אָדָם נוֹלַד בּוֹגֵר
לֹא מַסְפִּיק לִהְיוֹת יֶלֶד –
לְהִשְׁתּוֹבֵב, לְהִסְתּוֹדֵד,
לְהִתְבּוֹסֵס בַּבֹּץ, לָגַעַת בַּחֹמֶר.
וְהוּא מֵת.
וְאַף אֶחָד לֹא זוֹכֵר,
שֶׁהָיָה אָדָם נוֹסָף בַּחֶלֶד.
הַאִם זוֹ הַמַּהוּת?
לְהִוָּלֵד, לִשְׂרֹד וְלָמוּת.