בואי אליי אוהבת. מחכה לך, אהובה, מחכה לך. מחכה לך ביום, מחכה לך בלילה, מחכה לך כל רגע. ואת בוששת לבוא, ואת גם לא עונה. את כמו שפטת אותי לחיים בלי אהבה, כמו גזרת עליי חיים של בדידות. למה מגיע לי חיים שכאלה? למה לי לחיות חיים בלי אהבתך? למה את צריכה לחיות חיים בלי …
“אהובה, כשאפול אני מעייפות הגוף והחומר במחצית הדרך או בסופה, אני רוצה אותך שם לידי כדי שתלחשי מילים שיעזרו לי לקום; כי רק את יודעת לומר מילים שאני יכול לשמוע ולהבין“. כך השיב יוסף למכתבה של אורית, אהובתו, נטול אגו מיותר ומעכב. כשיוסי התעורר, השעה כבר הייתה 14:30. הוא קם עם כאבי ראש חזקים. הוא …
לא קל. לפתע פתאום לדמיין אותה, את אהובתו זה שנים מספר, בזרועותיו של אדם אחר. איך תיגע יד זרה בכל אשר בה ותבחש, תמשש בכל חפץ יקר, יקר לו, ולבו לא יחמץ? הנהיגה הביתה, לאחר הלילה ההוא, לא הייתה פשוטה עבור יוסי. ראשו היה טרוד מאוד. והוא ניסה לשמור על ראש צלול ולהתרכז רק בנהיגה. אבל …
“הולכת ממך”. לא היה לה קל לכתוב משפט כזה. ובכל זאת, היא כתבה. היא הולכת, זקופת קומה, רגליה יציבות, ומישירה מבטה אל המציאות ואל האופק הרחוק. היא הולכת, עינייה פקוחות. דממה מבלבלת. משיוסי יצא את הדלת, שרר שקט מוחלט בבית. אורית נותרה לבדה, רק היא והבית הגדול. והריק שנוצר התעצם והפך למוחשי יותר. אולם זה …
אהבה מלוחה. עוד הייתה תקווה, כשהוא נגע בה בעדינות במקומות הנכונים, העמוקים, הסודיים ביותר שלה. כמו תמיד, יוסי ידע איך ואיפה לגעת. אצבעותיו הארוכות ולשונו היו לו לעזר. שני עופריה הזדקרו למגע לשונו הרך. שפתייה, הן העליונות והן התחתונות – כן התחתונות – הוורידו כשנגע בהן, עיסה אותן ברכות דקות ארוכות. ואורית, רק שיתפה פעולה …