אִמָּא הָאֲדָמָה / אלמז קטי מרה אִם רַק נִרְצֶה וְנַבִּיט לְאָחוֹר, כֻּלָּנוּ נוֹצַרְנוּ מֵעָפָר וּלְעָפָר נַחֲזֹר כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּנוּ, אִמָּא הָאֲדָמָה, תֶּאֱסֹף אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה. אָז לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ כּוֹאֵב כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ הוֹלֵךְ, מִישֶׁהוּ שֶׁהֶעֱרַכְתָּ, מִישֶׁהוּ שֶׁאַתָּה עוֹד אוֹהֵב? רַבִּים הֵם הַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁכָּתְבוּ אַהֲבָה, מְעַטִּים הֵם הַכּוֹתְבִים שֶׁחָשׁוּ אֶת כְּאֵבָהּ. נֵשֵׁב שְׂבֵעָה יָמִים וְנִתְאַבֵּל עַל לֶכְתָּהּ, …
“אהובה, כשאפול אני מעייפות הגוף והחומר במחצית הדרך או בסופה, אני רוצה אותך שם לידי כדי שתלחשי מילים שיעזרו לי לקום; כי רק את יודעת לומר מילים שאני יכול לשמוע ולהבין“. כך השיב יוסף למכתבה של אורית, אהובתו, נטול אגו מיותר ומעכב. כשיוסי התעורר, השעה כבר הייתה 14:30. הוא קם עם כאבי ראש חזקים. הוא …
להיות או לא להיות ביצ’ית? / ט.א. אז החברות אמרו לי, תהיי קצת קשה איתו. מה הכוונה, שאלתי. אני אוהבת אותו. את יודעת, תהיי ביצ’ית. זה מה שיחנך אותו. לא הבנתי מה הן רוצות, אבל נראה שיודעות על מה הן מדברות. אז לתפקיד הביצ’ית נכנסתי: חיוכים אליו הפחתתי; מטלות בבית בשפע נתתי; את חבל המעקב בצווארו הידקתי, …
רגעים גנובים של אהבה / ט.א שוקולדים, פרחים, יין ונרות רומנטיים הם רק המעטפת של האהבה שלנו. זו האהבה האמיתית, הכנה, העמוקה שבנינו, לא למרות הקשיים, אלא בשל הקשיים שחווינו. כזו שלא מתייפייפת, לא הוליוודית; כזו שמעבר לגוף, אותה אני פוגשת ברגעים גנובים של אהבה. יש ימים שאני מביטה מבעד לחלון ורואה אותך יורד מהאוטו …
לא קל. לפתע פתאום לדמיין אותה, את אהובתו זה שנים מספר, בזרועותיו של אדם אחר. איך תיגע יד זרה בכל אשר בה ותבחש, תמשש בכל חפץ יקר, יקר לו, ולבו לא יחמץ? הנהיגה הביתה, לאחר הלילה ההוא, לא הייתה פשוטה עבור יוסי. ראשו היה טרוד מאוד. והוא ניסה לשמור על ראש צלול ולהתרכז רק בנהיגה. אבל …
“הולכת ממך”. לא היה לה קל לכתוב משפט כזה. ובכל זאת, היא כתבה. היא הולכת, זקופת קומה, רגליה יציבות, ומישירה מבטה אל המציאות ואל האופק הרחוק. היא הולכת, עינייה פקוחות. דממה מבלבלת. משיוסי יצא את הדלת, שרר שקט מוחלט בבית. אורית נותרה לבדה, רק היא והבית הגדול. והריק שנוצר התעצם והפך למוחשי יותר. אולם זה …
אהבה מלוחה. עוד הייתה תקווה, כשהוא נגע בה בעדינות במקומות הנכונים, העמוקים, הסודיים ביותר שלה. כמו תמיד, יוסי ידע איך ואיפה לגעת. אצבעותיו הארוכות ולשונו היו לו לעזר. שני עופריה הזדקרו למגע לשונו הרך. שפתייה, הן העליונות והן התחתונות – כן התחתונות – הוורידו כשנגע בהן, עיסה אותן ברכות דקות ארוכות. ואורית, רק שיתפה פעולה …