אִמָּא הָאֲדָמָה / אלמז קטי מרה
אִם רַק נִרְצֶה וְנַבִּיט לְאָחוֹר,
כֻּלָּנוּ נוֹצַרְנוּ מֵעָפָר וּלְעָפָר נַחֲזֹר
כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּנוּ, אִמָּא הָאֲדָמָה,
תֶּאֱסֹף אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה.
אָז לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ כּוֹאֵב
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ הוֹלֵךְ, מִישֶׁהוּ שֶׁהֶעֱרַכְתָּ,
מִישֶׁהוּ שֶׁאַתָּה עוֹד אוֹהֵב?
רַבִּים הֵם הַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁכָּתְבוּ אַהֲבָה,
מְעַטִּים הֵם הַכּוֹתְבִים שֶׁחָשׁוּ אֶת כְּאֵבָהּ.
נֵשֵׁב שְׂבֵעָה יָמִים וְנִתְאַבֵּל עַל לֶכְתָּהּ,
אוּלַי לֹא רָחוֹק הַיּוֹם שֶׁנִּהְיֶה כְּמוֹתָהּ.
גַּם עָלֵינוּ יִבְכּוּ וְגַם עָלֵינוּ יִתְאַבְּלוּ
וְיִקְרְאוּ קַדִּישׁ וְגַם מִלִּים טוֹבוֹת יֹאמְרוּ.
אָז מִי יָכוֹל עֲבוּרִי לְהַסְבִּיר
שֶׁאִם אָדָם לָבַשׁ אֲדָמָה לֹא נִתָּן אוֹתוֹ לְהַחֲזִיר?
אַתָּה תָּבוֹא בְּכָל יוֹם, וְאָז רַק פַּעַם בְּשָׁנָה.
אַתָּה תִּשְׁתֹּל שָׁם וְיִצְמְחוּ גִּבְעוֹלִים,
תִּטְפַּח אֶת זֹאת שֶׁבָּלְעָה, אֶת אִמָּא הָאֲדָמָה.
אַךְ גַּם הַפְּרָחִים בַּסּוֹף נוֹבְלִים
בְּלִי חֹם וּבְלִי אַהֲבָה,
וְתִשָּׁאֵר שָׁם רַק הַמַּצֵּבָה.
כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לְ- Almaz Keti Mera