דם יהודי אתיופיה אינו הפקר / טליה הולואגרש אלמו
דם יהודי אתיופיה אינו הפקר. כאשר מפכ”ל המשטרה מצהיר קבל עם ועדה שאדם שחור הוא “החשוד הטבעי”, מקרי מוות מיותרים של נוער יהודי אתיופי בוודאי לא מפתיעים.
הינה משהו שכתבתי לפני המון זמן אך, לדאבוני, עדיין תקף. הטקסט נכתב במכוון בלשון זכר כאות הזדהות עם הפרופיילינג – אפליה סטטיסטית על בסיס אתני, גזעי ומגדרי – שנעשה לגבר השחור במדינה.
- תפילתה של אם שחורה לבנה החייל שחוזר
- השוטר קסה דורש קסה, האם בצדק?
- לשכת עורכי הדין תקים ועדה למיגור גזענות
- המסע להכפשת שמו של סלומון טקה ז”ל: דברי אביו מתורגמים
- תנו לנו מקום אחד תחת השמש, תנו לנו לחיות
אני יושב ומהרהר. חושב על ילדי שיוולד – לא על תווי פניו, אם יהא דומה לי או לרעייתי, זו הרי פריווילגיה; אלא מה יהא עתידו של הילוד שחום העור, באלו כלים אציידו.
לי הוא עטרת ראשי, פרי אהבתי. הוא לוחם מהיוולדו, מטבעו ואף בעל כורחו, כי אמנות חוקתיות, מגילות והכרזות מדינה נכתבות שחור על גבי לבן. אך לעיתים הלבן מטשטש את השחור עד כדי מחיקה, ואין ברירה כי אם להפוך ללוחם.
עבורי שחורות עורי מהווה אור, גאווה וכוח אין סופי. אך בחברה יהא ילדי מסווג על ידי אות קין. מסומן וחשוד ‘טבעי’ הוא מפאת שחורותו. מבוקש ונרדף הוא, כפוי לנכות תודעתית, מחשבתית, הגותית ודמיונית.
לא! לא יקום ולא יהיה. אנוכי בן אנוש בין חיות פרא.
רוצה, בעצם, דורש אני את זכותי הטבעית להתהלך בחופשיות במרחב הבהיר. דורש את כבודי כאדם, כיציר כפיו של הבורא, כמי שנחצב מצור מחצבתו של האדם הראשון.
דורש לחיות חיי אנוש ,לדאוג למשפחתי בכבוד, לבנות ולעשות לביתי בעשר אצבעות ידיי, לטעום את טעם החיים המהנה ככל אדם ביקום.
לא אבקש רשות לחיות ללא פחד מליפול כטרף לטורפים. לא אבקש רשות לתור את ארצי מולדתי ללא הגבלה. לא אבקש שיסתכלו עליי כאיש בן אנשים. ברור שלא אבקש רשות לחיות ממי שאין הוא אדון על חיי. מגוחך הדבר.
אך אני אדם בין נשלי האדם, בין שכפולים. אני אדם בין צללי האדם, שמנסים להדביקני באופל שדבק בם. אני אדם בן אדם.
אני שייך לאדמת מולדתי, אדון בביתי. דורש דבר פשוט: לחיות בחופשיות על אדמת אבות אבותיי – אברהם, יצחק ויעקב.
אני אדם, בן אדם ככל אדם.
דם יהודי אתיופיה אינו הפקר!
נכתב לזכרם של סלומון טקה ז”ל, יהודה ביאדגה ז”ל, יוסף סלמסה ז”ל, ועוד רבים אחרים, שהצדק טרם יצא לאור בעניין מותם.