רצח נשים. לאחרונה שמענו רבות על רצח נשים בעיקר במגזר הערבי. והשבוע קבלנו תזכורת לעוד מוות מיותר של אישה אתיופית, עדן רכטר ז”ל. פורסם שהיא התאבדה לאחר מאבק מתיש וארוך מול גופי רווחה על משמורת ילדיה. צריך להתנוסס סימן שאלה גדול סביב נסיבות מותה.
במה מדובר? כפי הידוע מפרסומים, הילדים נלקחו ממנה ונשלחו לפנימייה כעונש על כך שעדן לא הופיעה בבית משפט לדיון על משמורת ילדיה, ולא על חוסר תפקודה כאימא. לפי עדויות הילדים עצמם ושל מכרייה, היא הייתה אימא למופת וכל ילדיה מצטיינים. לאחר שנה וחצי בפנימייה, הילדים הוחזרו אליה. פורסם כי משחשה שוב שהרווחה, יחד עם הגרוש, מנסים להוציא את הילדים ממשמרתה, היא שמה קץ לחייה. אולי זה נכון. ואולי לא.
המקרה של עדן ז”ל הוא יוצא דופן ומעלה תהיות:
מדובר באחת הנשים החזקות ביותר, שהתמודדה בגאון עם המערכות הדורסניות ביותר במדינה במשך שנים רבות. היא נאבקה מול רשויות רווחה, בתי משפט והגרוש. זכתה בילדיה שוב, עד שבסוף הוכנעה.
לא נפוץ שאישה אתיופית מתאבדת (אנו מקווים שהמשפחה תבדוק היטב שאכן זהו המקרה!) במיוחד אישה חזקה כזאת, שניצחה את כולם, לא סביר שתשלח יד בנפשה דווקא עכשיו כשילדיה בחיקה. ואולי אלה הם המקרים שעל הגופים הקהילתיים לסיוע משפטי, כגון טבקה, להיכנס לתמונה ולסייע בחקירת המקרה.
בניגוד למקרים רבים שבהם האישה נעזרת ברשויות הרווחה ומשתפת איתם פעולה, במקרה שבנדון נראה שהגבר (שהוא לא ממוצא אתיופי) נעזר בגופי הרווחה ברשות המקומית כדי לאיים על אימהותה הנהדרת של עדן. זה נראה כהתעללות נפשית שנמשיכה שנים. כאלימות נפשית לכל דבר ועניין.
תהיות: אם התנהל מאבק בין האם לאב על משמורת הילדים, למה הוחלט לשלוח את הילדים לפנימייה ולא להעבירם למשמורת האב? האם יתכן שהוא לא היה ראוי למשמורת שכזאת? או שלרשויות הרווחה היה עניין בלמלא פנימיות כאלה?
מאז שכתבנו מאמר בנושא רצח נשים אתיופיות וסיבותיו בשנת 2010, הרבה דברים השתנו בעניין. לשמחתנו, מספר המקרים, שבהם הגבר רוצח את אשתו ומתאבד כשהוא מותיר הרבה ילדים יתומים, ירד מאז.
אולם, המקור העיקרי לבעיות האלימות האלה – גישתם הדורסנית של רשויות הרווחה ושל בתי המשפט לעניין – עדיין חיי ובועט.
לצערנו, עדן ז”ל היא עוד קורבן ברשימת קורבנות ישראלים יוצאי אתיופיה שאף פעם לא נגמרת.