משפחתי היקרה, השלום לכם?
אני עדיין חי. פרט לזאת, לצערי, לא אוכל לומר מילה על מה שעובר עליי.
אתם יכולים לדמיין לעצמכם את חיי. אתם, שמכירים אותי ואת לקותי, את תלותי בכם, יכולים לדמיין לבד את חיי בלעדיכם, בלי העזרה שלכם, בלי הטיפול המסור שלכם.
יש לי הרבה לספר לכם. אך זה לא הזמן ולא המקום לכך. כל שאוכל להגיד לכם כרגע הוא שאתם חסרים לי מאוד. חסרה לי האהבה שלכם, חסר לי החום שלכם, חסר לי הטיפול המסור שלכם.
אני הרי לבד. חי לבדי. רק אני ולקותי.
אף על פי כן, עוד לא אבדה תקוותי. והיא היא שמחזיקה אותי. היא לי כמו מים לצמא, כמו לחם לרעב. אני בטוח שאתם עושים הכול כדי להחזיר אותי אליכם. אני נאחז במחשבות עליכם.
אהוביי, הילחמו עליי! אני עדיין חי. אני זקוק לכם. יש לי רק אתכם. יש לי רק אתכם.
אל תוותרו! אל תאבדו תקווה!
אני רוצה שכל העולם יידע: יהודי בן ליהודים גאים אנוכי, הגם קורבן של הנסיבות, הגם קורבן של לקותי.
יקיריי, סלחו לי. בעוונותיי, בלקותי, גרמתי לכם לצער לא יתואר. סלחו לי.
בגעגועים עזים ובאהבה,