אסתר המלכה
אסתר המלכה של יהודי אתיופיה, הלוא היא יהודית המלכה, הייתה שונה לגמרי ממלכת אסתר שעם ישראל מכיר מאגדת פורים.
היא הייתה מלכה בזכות השתייכותה לשושלת מלכים יהודיים, שושלת הגדעונים (איך מלכת אסתר שבאגדת פורים הגיעה למלכות?).
היא התחתנה עם אדם שהיא גיירה (שלא כמו אסתר שהתחתנה עם אחשוורוש, גוי גמור).
היא שלטה 40 שנה על אזור אחרי שהשמידה את השליטים הנוצרים. היא הלכה, כבשה, הכניעה את האויב ושלטה בעצמה במשך שנים רבות והורישה את השלטון לחמשת הדורות הבאים אחריה. בניגוד לאסתר שבפרס, אסתר של יהודי אתיופיה לא הייתה צריכה להתחנן לבעלה שיציל את אחיה מהשמדה; היא הלכה והשמידה את האויב בעצמה.
היא לא אגדת פורים, אלא מציאות. היא צאצאית לשושלת מלכים בממלכה יהודית אולי היחידה – היהודים היחידים שעמדו ברשות עצמם מאז גלו היהודים ממולדתם ירושלים.
ובכל זאת, יש מספר מאפיינים דומים לשתי המלכות היהודיות: היופי יוצא הדופן שלהן וחוכמתן. אחשוורוש בחר באסתר המלכה שבאגדות בגלל היופי שלה מתוך אלפי נשים שבאו מכל ממלכת פרס, ובחוכמה גדולה היא הצילה את כל יהודי הממלכה. בעלה של מלכת אסתר של יהודי אתיופיה, שלמה (כך היא קראה לו לאחר הגיור) התגייר בגלל היופי וגבורתה של אסתר, יהודית, ובתחבולות היא עשתה מלחמות וניצחה בהן.
הדבר הנוסף שמאפיין אותן הוא השם שלהן: אסתר (אשתר).
מה אומרים החוקרים על המלכה?
הנה תיאור קצר של הכיבוש, ההשמדה וההגליה של שושלת הסלומונית הנוצרית מעיר הבירה אקסום בידי אסתר כפי שהנוסע האירי ג’יימס ברוס כתב במחצית השנייה של המאה ה-18:
כפי שכבר צוין, עצמאות ריבונית במשפחה יהודית אחת תמיד נשתמרה בהר סמיין, והמושב המלכותי היה בחוד הסלע הגבוה, שנקרא “סלע של היהודים”. מספר הרים לא נגישים שימשו כמבצרים טבעיים של העם הזה, שעתה גדל באופן מאוד ניכר על ידי הוספה תכופה של כוח מפלשתינה וממדינות ערב כשהיהודים גורשו משם. גדעון ויהודית היו אז המלך והמלכה של היהודים, ובתם יהודית (שבאמהרה קוראים לה אסתר, ולפעמים סעעת, כלומר, אש), הייתה אישה של יופי גדול ושל כישרונות תחבולה. היא נישאה לשליט של גליל קטן שנקרא בוגנה בסביבותיה של לאסטה, שתי מדינות אשר היו מיושבות ביהודים באותה מידה.
יהודית יצרה סביבה קבוצה כל כך חזקה עד שהיא החליטה לנסות לחתור תחת הדת הנוצרית, ויחד איתה, תחת המשכה של שושלת בית שלמה. צאצאי משפחת המלוכה שהיו אז תחת החוק הישן, נכלאו בהר הכמעט בלתי נגיש של דאמו בטיגראי. השלטון הקצר ומותו הלא-צפוי של מלך אקסום המנוח, חורבן, התפשטות מחלה אפידמית הן בחצר בית המלוכה והן בעיר הבירה, חולשתו של הנסיך הקטן בן ה-12, אשר היה אמור לרשת את כס המלך – כל הנסיבות האלה ביחד גרמו ליהודית לחשוב שזו השעה להושיב את משפחתה על כס המלוכה ולבסס את דתה על ידי השמדת גזע בית שלמה. בהתאם לכך, היא הפתיעה את מבצר דאמו, והשמידה את כל ה-400 הנסיכים שם.
… יהודית נטלה את כס המלכות בניגוד לחוק של מלכת שבא, ובכך קטעה לראשונה את שושלת בית שלמה; ובניגוד למה שהיה ניתן לצפות מהאמצעים האלימים שבהם היא השתמשה כדי ליטול את הכתר, לא רק שהיא נהנתה מזה בעצמה במשך ארבעים שנה של שלטון ארוך, אלא גם שהיא העבירה את זה לחמשת הדורות הבאים אחריה, שכולם בעלי שמות ברבריים שמקורם כנראה בלאסטה. הם אמורים להיות: טוטאדם, ז’אן שום, גרימה שום, הארבאי, ומארארי (Totadem, Jan Shum, Garima Shum, Harbai, and Marari.)
אסתר המלכה: שמות הגנאי
הנוצרים של אתיופיה הוציאו למלכה היהודייה הגבורה הזו שמות גנאי רבים: גודית, יודית, אש, משמידת הנוצרים וכו’. ואכן כפי שהיה מקובל אז וכפי שממלכות נוצריות רבות עשו ליהודים באתיופיה, אסתר השמידה כנסיות, הרגה רבים מאויביה והשתלטה על ממלכותיהם. במובן הזה היא לא הייתה שונה מבני דורה.
מכל מקום, היא גבורה. על כל יהודייה יוצאת אתיופיה לדעת שהיא נסיכה, ללמוד מאסתר המלכה גבורה מה היא ולשאוף השראה ממנה. כך גם כל יהודי אתיופי. כל יהודי אתיופיה נושאים את הגנים של המלכים טוט-אדם, גרימה שום, ג’אן שום ואחרים. נסיכים ובני נסיכים המה.
אפשר גם ללכת לאתיופיה, להגיע לאזור שאסתר המלכה כבשה ולהתרשם מגל-עד גדול על קברה שכפי המסופר נמצא בסמוך למקום שנקרא “אדקאוך” (አደካውህ) שבאזור אקסום.
לקוראי השפה אמהרית, להלן תקציר הסיפור של אסתר כפי שנכתב באתר הזה.