במלאת 150 שנה לשליחות יוסף הלוי אל יהודי אתיופיה בשנת 1867, הרינו לחלוק עם קוראינו קצת מהידוע לנו על שליחותו של יהודי יקר זה.
בראשית דברנו, הרינו להדגיש כי מעשיו ומילותיו של יוסף הלוי מעידים שהוא אהב את יהודי אתיופיה. הוא עבר הרבה תלאות וסבל בגלל האהבה הזו שלו לאחיו שבאתיופיה. ויהודי אתיופיה החיים בישראל כיום חבים לו חוב גדול. הוא היה צדיק אחד בסדום האירופי.
יוסף הלוי, סיכום קצר
יוסף הלוי הגיע לאתיופיה בתקופת כאוס בארץ זו. למרות זאת, הוא סיכן את חייו כדי להגיע לכפרי היהודים בפנים אתיופיה ולהביא עדויות רבות אודותיהם.
ראשי כי”ח לא האמינו לדבריו של יוסף הלוי על מצב היהודים באתיופיה. הם סברו שהוא קנה את דניאל בשוק העבדים בסודן. דניאל לא למד בצרפת כפי שהיה אמור. הוא מת באלכסנדריה בדרכו חזרה לאתיופיה.
הספרים והתעודות שהלוי אסף מיהודי אתיופיה והביא לצרפת נשרפו, כך גם הזיכרונות שהוא כתב ושלח להדפסה.
יוסף הלוי סבל מהתנכלות. על אף זאת, הוא המשיך לעודד אנשים אחרים, ובעיקר את תלמידיו, לפעול למען יהודי אתיופיה. יעקב פייטלוביץ’ היה אחד מהם.
במשך 40 שנה לאחר שליחותו סוכל כל ניסיון לשלוח שליחים נוספים אל יהודי אתיופיה. חלקם נסוגו לאחור לאחר שהגיעו למצרים כדי להגיע לאתיופיה.
הדברים קצת בהרחבה
יוסף הלוי היה יהודי צרפתי שנולד בתורכיה. הוא היה מורה, חוקר, משורר ובלשן. היה פרופסור באוניברסיטת סורבון בצרפת, מזרחן ומומחה לשפות שמיות. בין היתר, הוא דיבר געז ואמהרית. בזמן שליחותו אל יהודי אתיופיה הוא היה בן 40. בין תלמידיו באוניברסיטה היה יעקב פייטלוביץ’. הוא זה שעודד את האחרון להירתם למען יהודי אתיופיה. כידוע, 40 שנה אחרי שליחות יוסף הלוי, תלמידו פייטלוביץ’ הגיע אל יהודי אתיופיה בשנת 1904.
“הנני שלחוני ארצה כושה”
בעקבות קולות קוראים שפרסמו רבני אירופה, בין הבולטים שבהם – הרב עזריאל הילדסהיימר והרב יקיר גירון – יוסף הלוי שלח מכתב לרבה הראשי של לונדון, הרב נתן אדלר, ובקש ממנו ״הנני שלחוני ארצה כושה״ ותיאר את כישוריו:
איש מסע אנכי מנעורי, עם קרח הצפון גרתי וחרבוני קיץ אפריקא היו שומרי ראשי שנים רבות, הרעב והצמא עמי התגוררו [לפי חלק מהמקורות, גם התעוררו], ולילות אל-שנה נמנו לי הרבה. גם ביום צר לי, נדר נדרתי לאלהי אבותי לנסוע לארץ כוש כאשר ירחיב ה׳ את עתותי לדעת שלום אחי ולהטיב עמם בכל אשר אוכל, ומאז ועד עתה לא חדלתי מקנות לי את כל הידיעות הדרושות למסע רחוק זה, העמקתי בינה בלשון כושית הקדומה (געעז) והחדשה (אמהארית), למדתי לשון ערבית, תרכית ומונגולית וגם סינית, המצרית והברברית לא זרו לי. – (המגיד, 1867, גליון ו׳).
יוסף הלוי גם מגייס תומכים בשליחותו. למשל, מלבי״ם – מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייסר – רבה של בוקרשט שברומניה, כתב מכתב המלצה על יוסף הלוי והשתדל עבורו בקרב ראשי כי”ח (כל ישראל חברים או האליאנס):
כי ידעתי את החכם הנ״ז [הנזכר] מאז היותו בבוקראשט, וכי באמת ראוי הוא לשליחות המצוה הזאת יותר מכל אלה אשר פרסמו שמם וחפצם ללכת בשליחות הזאת , יען כי ידיעתו רבה בלשון הארץ ההיא [אתיופיה], וידעתיו כי יודע לערוך ויכוחים צודקים נגד כת המסינארי [המיסיונרים] כי גם בבוקראשט הפיל חללים מהם בדבריו… – (הלבנון, 1865).
ראשי כי”ח, קבוצת מתבוללים שהתערתה היטב בחברה הצרפתית הכללית, לא ממש התלהבו לתמוך בשליחותו של יוסף הלוי. לדברי יוסף הלוי, אדולף כרמייה, ראש כי”ח ושר המשפטים הצרפתי לשעבר, למשל, התנה את התמיכה של החברה בשליחות יוסף הלוי בכך שהלוי קודם יסתובב ברומניה ובמדינות נוספות כדי לגייס חברים לחברת כי”ח.
בסופו של דבר, רוב הכסף למשלחת הגיע דווקא מרבה הראשי של לונדון, הרב נתן אדלר, שאסף מקהילתו 10,000 פרנק לצורך העניין. בעידודו ובתמיכתו הנלהבת של הרב אדלר, יוסף הלוי יצא למסעו הקשה אל אחיו יהודי אתיופיה.
יוסף הלוי, עזב את פריז ב-24 במאי 1867 ויצא לכיוון מצרים. משם הוא הפליג לאתיופיה. בתחילת נובמבר 1867, הוא הגיע לנמל מסווע שבאריתריאה. על הקשיים שבהם הוא נתקל במסעו לפנים אתיופיה, נדבר בפוסט נפרד.
נזכיר רק שהוא הגיע לאתיופיה בתקופת של מלחמת אזרחים ושל מתח צבאי בין קיסר אתיופיה, תוודרוס, למלכת אנגליה, ויקטוריה, בעקבות מאסרם של מיסיונרים אירופים, ביניהם גם אזרחי אנגליה, על ידי הקיסר. לכן, התרכז חיל משלוח אנגלי באזור הנמל הנ”ל כדי לפשוט על “מגדלה”, מתחם קיסר אתיופיה, ולשחרר את האסירים.
ממצאים
לאחר שהות קשה של מספר חודשים, יוסף הלוי חזר לצרפת בשנת 1868 עם הדברים הבאים:
הוכחה חיה – צעיר יהודי אתיופי בשם דניאל. הוא היה תלמיד דת ולכן התאים לבוא לאירופה, להשכיל ולחזור ללמד את חבריו באתיופיה.
תעודות וכתובות על אורח חייהם ומנהגיהם הדתיים של יהודי אתיופיה: ״בשנת 1868 שב ממסעו פאריזה… בשובו ממסעו זה, הביא אתו פרי מסעו למכביר – שש מאות ושמונים ושלוש העתקות מכתובות עתיקות ימים אשר מצא; מהן רק חמישה עשר נודעו מכבר; רוב הכתובות הן בשפה לא נודעה – מגזע שפת הצבים. ודין וחשבון ממסעו נדפס בהעתון הצרפתי לענייני חכמת קדם ״Journal Asiatique״ לשנת 1872, ואחרי כן יצא לאור גם בחוברת מיוחדת…״ – (הצפירה, 1896).
- Avera Mengistu: His Lament
- חבר יקר, אתה לא לבד
- A Letter to the Prime Minister of Ethiopia, Dr. Abiy Ahmed
- חג הסוכות לשם מה?
- חשיבות פסיקת הרב עובדיה יוסף בעניין יהודי אתיופיה
סיכום והמלצה של יוסף הלוי במילותיו
הנה סיפא של ההודעה של יוסף הלוי אל הועד הראשי של חברת כל ישראל חברים אודות המשלחת, כפי שפורסמה ב”הלבנון”, לשיפוטכם:
הסיפורים הקצרים אשר סיפרתי במהירות הנם די לעורר רחמי חברת כל ישראל חברים על נצר מגפן ישראל השתול בארץ רחוקה. הצדקה להפאלשת [פלשים] לבקש עזרה מלאום ישראל מאורופא [מאירופה]… נשענת על שלושה עמודים:
א) כי המה בני ישראל;
ב) כי הנם מדוכאים ואומללים מאד;
ג) כי חפצם וישעם לראות באור השכלה.
הנם בני ישראל – יען יאמינו בכל עת באמונתנו, וכל לימודיהם בתורה ודברי הנביאים כן בבתי תפילותיהם, כן בשננם לבניהם, ואם אמנם כי מראה פניהם משונה ממראה פנינו יען כי אנחנו יושבים בארצות הקרות, בכל זאת לכבוד הוא לנו בהתיחשנו [בהשתייכותנו] כי הפאלשת הנם אחינו ובשרינו; הנם עושים כפי יכולתם בכל דברי התורה והמצוה, כן הנם נזהרים לבלי עשות כל אשר אסרה התורה; וטוב להם המות אלף פעמים מהפר את ברית ה׳. וההבדל אשר בין מנהגיהם ומנהגינו, תוצאתו רק מפני כי הם בא לאבססיניע בטרם פרץ חזון התלמוד, והדבר אשר לא ידעו שפת עברית לא יפלא בעינינו, בידענו כי היהודים אשר ישבו במצרים עוד לפני חורבן בית שני, גם הם כבר לא ידעו שפת עברית, ומי יסתפק אם אריסטובליס ופילון הגדול היו יהודים.
גורל הפאלשת רע מאד כעת, ואם שאר יושבי אבססיניע סבלו הרבה בגלל מלחמת האזרחים, הנה הפאלשת [פלשים] סבלו כפליים, מפני כי הם התרחקו מהמסחר הגדול וכלכלו נפשם בפרי מלאכתם הקטנה…
השכלה, הם אומרים: ״אם תאהבנו, יסדו בתי ספר בכפרינו, ואנחנו בכל אות נפשנו נשלח בנינו ללמדם ולהשכילם. ולמען זאת הננו שולחים אליכם אחד מבנינו [דניאל הנ”ל], גדלוהו על ברכי התורה והמדע, כי לימים הבאים יהיה לנו כלי חפץ.״
כה דברו אלי הכהנים וכל העם, בהציגם לפני האברך אשר בחרוהו לשלחו אתי להביאו אליכם. והאברך הזה עד מהרה קשר נפשו בנפשי, ויאמר אלי ״אדוני, הובילני עד צרפת, הנני נוטה שכמי שאת עמל ותלאת דרך, אינני חפץ לא בכסף ולא בזהב, וכל חפצי רק חכמה ומדע״.
– האיש הזה [הלוי מתייחס לעצמו כאן] הגיש להם כי הוא יהודי, ומאד עמל ויגע עדי האמינו לדבריו – ואלה האנשים אשר לא ידעו נדוד למרחקים, ונוסף על זאת שנאתם את האנשים הלבנים, אלה האנשים – החליטו בדעתם לשלוח על ידי האיש בזה, אחד מהם לקצוי ארץ, ועל מה? יען כי שמע ממנו שם מדע וחכמה, וידעו כי עירומים הם וכי יש יתרון להאורופים [לאירופאים] עליהם – היש אות נאמן יותר גדול מזה! אמנם כן אדוני, ככל אשר סיפרתי לכם עליהם כן הוא, כן הדבר אשר הלאום הזה קרבתנו יחפץ, למען יקח חלק באושר השכלה והמדע!
ועתה הנה כליתי את דברי הקצרים, והנכם יודעים כעת את הפאלשת [הפלשים], מה המה לנו, וכן ידעתם על נכון את הדבר הדרוש לטובתם ואשר חפצים בו, ומאוד ישמח לבי אם ההודעה הזאת שהודעתיכם כהיום תפק [תספק] רצונכם לאחד לעץ אחד את הנטע ממטע ישראל השתול בארץ רחוקה עם גפן ישראל באורופא [באירופה], והדבר הזה יהיה לשם ולתהלת חברת כל ישראל חברים. – (הלבנון, 1867).
איפה עוד ישנם אנשים כמו האיש הזה! מילותיו מדברות בעד עצמן. כל כולו אהבת אחים. כל כולו אהבת האדם. צדיק אחד בסדום האירופי.