ידידי, אני כשלעצמי, רק לאחרונה הבנתי את מה שהייתי צריך להבין מזמן: התעקשות אבותינו, אבות העדה האתיופית בישראל, להמשיך לקיים את אירועי התרבות שלנו בדרך שקיימנו אותם באתיופיה. אנו, הצעירים, שכל כך רצינו להיות חלק מהתרבות החדשה לפעמים במחיר השפלה עצמית שלנו, דרשנו ודורשים מהורינו לשנות את מנהגיהם עתיקי יומין, ובכך טעינו וטועים טעות מרה.
לא חייבים להשתנות. אפשר לשלב בין התרבויות. ועידן “כור ההיתוך” חלף לו מזמן והוא לא הוכיח את עצמו. וכל מי שעדיין מאמין ב”כור ההיתוך” כדאי שיבין כי קיים מונח חדש, המאפיין במיוחד את החברה הישראלית האקלקטית: “רב תרבותיות”. אין כאן תרבות אחת; יש אוסף תרבויות; ואין להעדיף תרבות אחת על רעותה; כי אין תרבות אחת טובה מאחרת. צריך לאפשר לכל תרבות להתקיים, ולחברי כל תרבות לקיים את מנהגיהם בדרך ובאופן שנוחים רק להם.
יש לנו תרבות שלא דומה לאף תרבות אחרת; והיא מיוחדת. ואבות הקהילה מנסים לשמרה מכמה סיבות. ראשית, זו תרבותם מזה אלפי שנים, שעברה מדור לדור; זו זהותם, שהבדילה אותם משאר העמים ושמרה עליהם בכל תקופת הגלות; והיא מספרת את ההיסטוריה שלהם, ואין שום סיבה לזנוח אותה עכשיו. שנית, התרבות הזו היא הדבר היחיד שעוד נשאר לחברי הקהילה. נלקחו מהם חינוך הילדים, הסמכות ההורית שהייתה; משפחות התפצלו כבר מיום העלייה לארץ, וחברי הקהילה נותרו בודדים. אירועים תרבותיים הם המקרים הבודדים שמפגישים את כל בני המשפחה; ואִרגון אירועים אלה הם הדברים היחידים שבהם הם מקבלים את הכבוד שאבד במעברם לארץ חדשה.
על כן, במקומות רבים בארץ מוקמים מתקני תרבות אופייניים לבני הקהילה: בתי כנסת; מרכזי תרבות; מועדוני נוער למיניהם. במתקנים האלה מתקיימות פעילויות שונות: צעירי העדה עוזרים לבני נוער לעשות שיעורים; בוגרי ישיבות, גם בני עדות אחרות, מקיימים פעילויות חברתיות מגוונות; קייסים מתפללים לצד רבנים בני העדה. כמו כן, מתקיימים אירועי תרבות שונים, כגון, בר ובת מצוות, חתונות, אספות קהילתיות; וגם כל צורכי האבלות מקבלים מענה במתקנים אלה.
עולי אתיופיה בנס ציונה
למרות שאוכלוסיית עולי אתיופיה בעיר שלנו, נס-ציונה, הולכת וגדלה כל שנה, אין כאן עדיין מתקן תרבותי אחד שיכול לתת מענה לצורכי העדה. ובהעדר מתקן אחד כזה לתרופה, כל האירועים התרבותיים הגדולים, ובעיקר החגיגות הנוספות של חתונות ובר מצוות, של בני העדה האתיופית בעיר מתקיימים מתחת לבנייני מגורים או במקלטים של אותם בניינים. וזה מצב לקוי, המעיד בעיקר על אדישות, ואולי גם על התעלמות מצורכי אחת הקהילות המרכיבות את החברה הישראלית בכלל, ואת זו הנס-ציונית בפרט.
על כל ישראלי, שרב גוניות קהילות ישראל חשובה לו, לשים לב גם לצורכי עדה קטנה שחיה בקרבו ולסייע. האינטגרציה חשובה מאוד גם לנו. באנו לכאן כדי להשתלב בחברה ישראלית. אבל לא נכון לעשות זאת תוך התכחשות מתרבות והיסטוריה של אלפי שנים. אם בגלות עדה זו נרדפה ונכסיה הרוחניים וההיסטוריים נשרפו שוב ושוב על ידי רודפיה בשל זהותה הדתית, כאן היא מקווה לשמר את מה שנותר לה. אנא אפשרו לה.