אפליה ממוסדת: מדינת ישראל, באמצעות משרד הכלכלה, ממסדת את האפליה נגד ישראלים יוצאי אתיופיה

המדינה ממסחרת את האתיופים, לא מתוך דאגה להם, אלא כדי לספק פרנסה לאזרחיה האחרים. זה תמיד היה כך. זוהי המשמעות של העבדות המודרנית שמתקיימת במימון ובעידוד המדינה. זו המשמעות של אפליה ממוסדת.

במה הדברים האמורים? לאחרונה משרד הכלכלה יצא בפרסומת הקוראת למעסיקים להעסיק אקדמאים אתיופים ולקבל בתמורה כסף, הרבה כסף, מהמדינה. כלומר, המעסיק מקבל לא רק עובד אלא גם כסף אם יואיל בטובו להעסיק ישראלים, לא עובדים זרים, יוצאי אתיופיה.

מכך אנו למדים את הדברים הבאים

המדינה מודה על אלפיה הקיימת על בסיס מוצא וצבע העור. יתרה מזאת, היא מעודדת את האפליה הזו. המדינה למעשה אומרת למעסיק כי הוא מקבל אקדמאי בעל ערך ירוד, מעצם היותו ממוצא אתיופי, ולכן היא מפצה אותו על כך. ולמה? כי המדינה צריכה בכל זאת להרגיש טוב שלפחות האקדמאים האתיופים מועסקים, הגם באופן פיקטיבי.

במדינה מתוקנת, ללא אפליה וגזענות, העסקת האקדמאים, גם אם הם ממוצא אתיופי, הייתה מתקיימת ללא כל הפיקציה הזאת. האקדמאים היו משתלבים בכל תחומי תעסוקה באופן טבעי ולפי כישוריהם.

העולה מאתיופיה הוא עסק כלכלי שמדינת ישראל מתחזקת מאז שהוא הגיע לארץ. היא משמרת את העולה במצבו התחלתי, באותה שכונה, באותו מצב כלכלי, באותו מעמד חברתי כדי להיטיב עם כל העשרות האנשים העוסקים בו, בעולה. והוא הפך לתלוי בהם מכף רגלו על ראשו ולא יכול לזוז בלי רשות. הוא מפרנס עשרות אנשי מקצוע בתחומים שונים. ועכשיו גם את המעסיקים. רק לא את משפחתו.

לו המדינה הייתה רוצה להיטיב את יוצא אתיופיה, הרי שהייתה מעסיקה אותו ישירות במשרדיה השונים. תחת זאת, היא הפכה לאחד הגופים המפלים ביותר של יוצאי אתיופיה. שכן, כל מועסק פוטנציאלי במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי, צריך לעבור את כל מנגנוני הסלקציה שנציבות המדינה מפעילה. באמצעות עשרות מכוני אבחון, מיון והשמה, שהם בעצמם גופים כלכליים, הנציבות מעבירה את האתיופים שבעה מדורי גיהינום, מסננת ומדירה אותם מכל משרה שיכולה להתאים לאקדמאים שביניהם. ואם היא נאותה להעסיק אקדמאי אתיופי, היא תציע לו משכורת רעב שמתחת למשכורת מינימום, כך שהוא בעצמו יוותר על המשרה. כי מה יעשה עם המשכורת הזאת? יגדל ילדים? ישלם משכנתא? זהו הביטוי המעשי של אפליה ממוסדת. אפליה ממוסדת זה נציבות המדינה.

אם העולה לא מת במחנות המוות בסודן בדרכו לארץ, או במהלך עשרות שנים של המתנה במחנות המתנה שבאתיופיה, או במלחמה על הגנת ישראל, המדינה מובילה אותו למות מחרפת רעב. למות כתוצאה מחוסר טיפול רפואי ראוי כי אין כסף; למות מדאגה לפרנסת ילדים קטנים שהביא לעולם; למות מהפשע ומהאלימות הפושה בשכונות שבהן הוא אולץ לגור כי אין כסף וכי המדינה כיוונה אותו לשם; למות כתוצאה מאלימות משטרתית, והזרוע עוד נטויה.

ועכשיו לעניין העצומה שרצה ברשתות החברתיות כנגד הפרסומת של משרד הכלכלה. זו דרך טובה להביע מחאה. ותו לא. לאור האפליה הממוסדת, על יוצאי אתיופיה לבחור: לבלוע את השפלה, להיכנע, לקבל את התנאי ולהביא לחם לילדים או למות מרעב.

אנו חושבים שהברירה ברורה. כשבחרת לחיות במדינה כזאת ובעיקר כשיש לך ילדים קטנים להאכיל, תעדיף את הכניעה. תעדיף את רמיסת כבודך, את השפלתך ואף את מותך, כדי למנוע מילדיך, בשר מבשרך, להגיע לפת לחם.

רוצה לבנות אתר אינטרנט משלך? תוכל לעשות זאת כאן: